
מחאה פוליטית של מוזיקאים ואמנים אחרים, במיוחד בארה"ב, היא כבר מזמן דבר שבשגרה. אך מאחורי הקמפיין החדש של מיטב להקות הרוק האמריקאיות נגד מחנה המעצר בגואנטנמו, שהושק בשבוע שעבר, עומדת סיבה מאוד לא שגרתית ומפתיעה למדי. ביום רביעי האחרון הודיעו כמה מההרכבים המובילים של תעשיית הרוק האמריקאית – פרל ג'אם, REM, ניין אינץ' ניילס, הרוטס, טום מורלו (הגיטריסט של רייג' אגינסט דה משין), דייוויד ביירן ואחרים – כי הם מצטרפים לקמפיין הארצי לסגירה מיידית של מחנה המעצר האמריקאי בגואנטנמו, בו מחוזקים באופן לא חוקי (או לפחות מעורר מחלוקת) חשודים רבים בפעילות "טרור" (במובן הרחב של המילה) אשר נעצרו ברחבי העולם על ידי הכוחות האמריקאים.
הסיבה להתגייסות המסיבית של האמנים נגד גואנטנמו היא סדרה של גילויים המצביעים על כך שהצבא האמריקאי עושה שימוש במוזיקה, בעיקר רוק אלטרנטיבי וראפ, במסגרת העינויים ושיטות החקירה שלו בגואנטנמו, במטרה לחלץ הודאות ופרטים מהנחקרים. על פי הגילויים החוקרים משמיעים לנחקרים מוזיקה בווליום מחריש אוזניים, לעיתים במשך 72 שעות ברציפות (אך מקפידים שהעוצמה לא תזיק לנחקר אלא רק תלחיץ ותטריד אותו). כמובן שהשימוש שנעשה במוזיקה הוא ללא אישור ואף ללא ידיעת היוצרים, שכעת מוחים נגד השימוש לרעה ביצירות שלהם. הגרדיאן מדווח כי דו"ח של הסנאט מהשנה שעברה מראה כי במהלך חקירות של עצירים מוסלמים ניגנו להם ללא הפסקה שירים של מטאליקה, פרל ג'אם, ברוס ספרינגסטין, דייוויד גריי, קווין ואפילו שירים מתוך רחוב סומסום ובארני הדינוזאור. דובר רשמי מטעם מחנה המעצר טען בתגובה כי השימוש במוזיקה נעשה רק בשביל למנוע תקשורת בין העצירים ולא בשביל לענות או לחקור אותם.
סאם סטיין, כתב ההפיגנטון פוסט, דיווח אתמול כי קבוצת האמנים הקוראת לסגירת גואנטנמו לא מסתפקת במחאה הציבורית ובגיוס דעת הקהל ומגישה סדרה של בקשות רשמיות במטרה לקבל לידיה פרוטוקלים ותיקים המתעדים את השימוש במוזיקה במתקני המעצר והחקירה של כוחות ארה"ב. המוזיקאים הגישו כבר בקשה במסגרת חוק חופש המידע להוריד את הסיווג של כל הרישומים בנושא זה ודורשים לדעת בדיוק איך, מתי ולאילו מטרות נעשה שימוש ביצירות המוזיקליות שלהם בהקשר הצבאי. בהמשך להבטחות מקמפיין הבחירות שלו, ב-22 בינואר השנה הנשיא ברק אובמה חתם על צו מנהלי לסגירת מחנה גואנטנמו תוך שנה, אך אין זה אומר שהדבר אכן יקרה. בפניו עומדים עדיין מכשולים פוליטיים, משפטיים וביורוקטים רבים – ביניהם ההתנגדות של הרפובליקאים וארגוני ימין אחרים ובעיות פרקטיות של מציאת מקום חלופי או סיום ההליך המשפטי למאות העצירים שנמצאים שם כרגע. כרגע עדיין לא ברור מתי המחנה יפונה לאלתר וייסגר וקשה מאוד להאמין שזה יקרה עד ינואר הקרוב.
מימין לשמאל: REM, טום מורלו, פרל ג'אם
שימוש במוזיקה ל"שבירת" עצירים הוא רק אחד מתוך סדרה של שיטות לא אנושיות שעשו בהן שימוש בגואנטנמו. על פי פרסומים שונים נודע כי במחנה נעשה שימוש גם בכיסוי ראש לתקופות ארוכות, השפלה מינית, הטבעה (waterboarding), חשיפה לחום וקור קיצוניים וסינוור. בהודעה על הקמפיין לסגירת המחנה כתב טום מורלו מרייג' אגנסט דה משין כי "גואנטנמו היא אולי האופן בו דיק צ'ייני (סגנו של ג'ורג' בוש) רואה את אמריקה, אך אני לא רואה אותה כך. העובדה שמוזיקה שאני הייתי שותף ביצירתה היתה חלק מפשעים נגד האנושות מבחילה אותי – אנחנו צריכים לעצור את העינויים ולסגור את גואנטנמו עכשיו". מלהקת REM נמסר כי "כל עוד מחנה גואנטנמו פתוח, המורשת של ארה"ב ברחבי העולם תהיה העינויים שהתרחשו שם. ב-30 השנים האחרונות הלהקה תמכה במאבקים שקשורים בשלום ובצדק – לגלות עכשיו שהמוזיקה שחברינו יצרו היתה חלק מטקטיקות העינויים, ללא ידיעתם ואישורם, היא מזוויעה. זה אנטי-אמריקאי, נקודה".
הפרת זכויות האדם הסיטונאית שלכאורה בוצעה בגואנטנמו לאורך השנים אינה מקרה נקודתי אלא חלק ממסורת ומדיניות מתמשכות. כלא אבו גראייב בעיראק ידוע לשמצה בעקבות סדרת תצלומיים וגילויים על התעללות בעצירים עיראקיים מצד חיילים וחיילות אמריקאים ובמחנה באגראם של חיל האוויר האמריקאי באפגניסטאן מתו בשנים האחרונות שני עצירים בנסיבות לא ברורות. מעניין גם לציין שגואנטנמו ממוקם באחת המורסות המכוערות ביותר של ההיסטוריה הפוליטית והצבאית של ארה"ב. לא רבים יודעים שמפרץ גואנטנמו הוא מובלעת אמריקאית זעירה בקצה המזרחי של – קובה. שריד לחוזה שהאמריקאים כפו על הקובנים בתום מלחמת ארה"ב-ספרד בסוף המאה ה-19. האמריקאים הסכימו להעניק לקובנים עצמאות רק בתמורה להשארת הבסיס בגואנטנמו והבטחה שיוכלו להתערב צבאית בשביל "לשמור על האינטרסים של ארה"ב באזור".

זה עלה בפסיקה שזה גם היה טכניקה של השב"כ – השמעת מוזיקה בווליום מאוד גבוה, תמיד תהיתי באמת מה נגנו.
It's about time musicians will stand up on their back feet to defend the original purpose of their pieces of art.
Music as a tool for piece and love – not for violence and racism!
Very well written. Very important article.
את ללדין.
זוכר ?
זה היה מאוד אפקטיבי.
השילוב של שלוש נרקומניות ואחד שי אביבי שבר גם את החזקים שבהם.