מה זה כאן?
רדיו בבילון הוא בית לכתבות, טורים, ביקורות והמלצות על ענייני פוליטיקה, היסטוריה ותרבות מאמריקה הלטינית והעולם המתפתח, שבדרך כלל לא מוצאים מקום של כבוד בתקשורת ובבלוגוספירה הישראלית. חוץ מזה הוא סוג של ארכיון לכתבות וטורים שפרסמתי ואפרסם במקומות אחרים.
למה פתחתי את הבלוג הזה?
קודם כל, בגלל שמאז שאני מתפרנס מחשיבה וכתיבה בעבור אחרים חסר לי מקום בו אני יכול לכתוב בחופשיות על הדברים שבאמת מעניינים אותי. וחוץ מזה, בתקשורת ובבלוגוספירה הישראלית כמעט ואין מקום לכתיבה חופשית על העולם המכונה "מתפתח". אקטואליה מקבלת סיקור צר וסטריאוטיפי ואילו סצינות תרבותיות וסיפורים קטנים לא מקבלים מקום כלל. במסגרת בלוג זה, אנימנסה לתת לעולם הצבעוני והמגוון הזה ביטוי מסוג אחר.
הסיפורים שמעניינים אותו מתרחשים בדרך כלל על קו התפר – בין הפוליטי לתרבותי, בין ההיסטורי לאקטואלי, בין החברתי לספורטיבי. לארכיון הבלוג העלתי שלל דוגמאות לסיפורים כאלו שפרסמתי בעבר. את כותרת המשנה של הבלוג אני חייב להוגה והסופר האורוגוואי אדוארדו גליאנו, שמיטיב לתאר את ההיסטוריה של השעבוד הקולוניאליסטי באמריקה הלטינית.
מי אני?
אני יועץ תקשורת לעמותות וארגונים חברתיים בחברת יוניק. בעבר הייתי עורך וכתב ב"הארץ" ופרסמתי ביקורות מוזיקה ותרבות, בעיקר ב"עכבר העיר און ליין" ובאתר "הבמה". למדתי לתואר ראשון ושני בהיסטוריה של אמריקה הלטינית במכון סוורדלין באונ' תל אביב וערכתי את ספרו של ד"ר אפרים דוידי "עבודה, הון ושלטון", על תנועת העבודה בארגנטינה, שיצא בהוצאת רסלינג.
אני חי עם ארדית בתל אביב ואבא לנעמי ויאיר המקסימים. תמיד חלמתי להיות כדורגלן, ואני מנסה להגשים את החלום כמיטב יכולתי במגרש החובבני – בעבר במדינת הכדורגל במסגרת קבוצת דינמו זפאטה וכיום בקולקטיב הספורטיבי פ.צ. שפיצבורג.
בכותרת
התמונה הנוכחית בכותרת הבלוג לקוחה ממשחק הגמר של טורניר המונדיאליטו, אלופת אלופות המונדיאלים, שהפגיש ב-1980 את אורוגוואי וברזיל. בצילום רואים את שחקן נבחרת אורוגוואי ואלדמיר ויקטורינו כובש בנגיחה את שער הניצחון שהעניק לאורוגוואי את התואר החד פעמי
את תמונת הכותרת הקודמת ניתן לראות כאן והיא תיעוד של פגישתם ההיסטורית של אמיליאנו זפאטה ופאנצ'ו וייה, ממנהיגיה הפרועים יותר של המהפכה המקסיקאית, בארמון הלאומי במקסיקו סיטי, 6 בדצמבר 1914
המקור לתמונה הוא ספריית הקונגרס של ארה"ב
